×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
דיני חגי העובדי כוכבים, ובו י״ב סעיפים
(א) שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל גּוֹיִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַד יוֹם חַגָּם, כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל. וְכֵן אָסוּר לְהַשְׁאִיל וְלִשְׁאֹל וּלְהַלְווֹתָן {בְּלא רִבִּית (טוּר וְהַפּוֹסְקִים),} וְלִלְווֹת מֵהֶם וּלְפָרְעָן, וְלִפָּרַע מֵהֶם מִלְוֶה בִּשְׁטָר אוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, אֲבָל מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִים מֵהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם, וּבִזְמַן דְּיָדָם תַּקִּיפָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁטָר חָשִׁיב כְּמַצִּיל מִיָּדָם. וְאִם הִיא מִלְוֶה בְּרִבִּית, אֲפִלּוּ בְּמַשְׁכּוֹן חָשִׁיב כְּמַצִּיל מִיָּדָם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חעודהכל
(א) משנה בריש עבודת כוכבי׳
(ב) ברייתא שם דף ו׳
(ג) שם במשנה
(ד) כרבי יהושע בן קרחא בברייתא שם דף ו׳
(ה) תוספות שם דף ב׳ בשם הירושלמי
(ו) טור בשם אביו הרא״ש
(א) שלשה ימים כו׳ – כולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו.
(ב) אסור ליקח מהם ולמכור – הטעם דדבר המתקיים אסור למכור הוא מחמת ששמח שיש לו ביום אידו ואסור לקנות מהם אע״פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ״מ הרי המעות בידו משום הכי מותר למכור להם דבר שאין מתקיים דביום אידו לא יהיה לו מעות ולא חפץ מתקיים.
(ג) להשאיל – שאלה שייך בדבר החוזר בעין כגון חפץ והלואה שייכא במעות דלהוצאה ניתנה. וכל הנזכר כאן הוא דהעובד כוכבים אזיל ומודה לאליל שלו שהישראל נצרך לו ובגמרא (דף ז׳) איבעיא להו משום הרווחה פרש״י דרווח ואזיל ומודה לעבודת כוכבים ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך או דילמא משום לפני עור לא וגו׳ ופרש״י דמזבין ליה בהמה ומקריבה לעבודת כוכבים שהעובד כוכבים נצטוה גם כן על אליל ולא יהיה נענש על ידך למאי נפקא מינה דאית ליה בהמה לעובד כוכבים אי משום הרווחה קא מרווח ליה ואי משום לפני עור הא אית ליה בלאו הכי והנה לפרש״י והרמב״ם שהש״ע העתיק דבריו כאן שיש איסור במכירה וקנייה עם העובד כוכבים תמוה מאד הא איכא בלאו הכי נ״מ דאי משום הרווחה אסור אפילו במידי דלא חזי להקרבה ואי משום לפני עור ליכא איסור אלא בחזי להקרבה וכבר הקשו התוס׳ בראש הפרק בשם ר״ת ומ״ה פר״ת דבמכירה וקנייה אין שייך אזיל ומודה לאליל כמ״ש בטור בשמו וצ״ל לרש״י ורמב״ם דאין הכי נמי דיכול לעשות נפקותא זאת אלא דקמ״ל רבותא דבבהמה שהיא תקרובת יש גם כן נפקותא דהיינו דאית ליה לדידיה ועיקר הבעיא היא אם יש כאן חשש שמודה לעבודת כוכבים במכירה וקנייה ונמצא שיש איסור בכל דבר משום הרווחה או אין חשש במכירה וקנייה שיודה והיינו כסברת ר״ת ולא נפשטה הבעיא וקיימא לן לחומרא דבמכירה וקנייה שייך גם כן מודה לאליל ועובר על לא ישמע על פיך. ומו״ח ז״ל הקשה למה פרש״י דבמודה לאליל עובר על לא ישמע ואמאי לא אסור משום לפני עור ותירץ דבמודה ליכא לפני עור דה״ל כמו גיפוף ונישוק דאין העובד כוכבים מוזהר עליו כיון שגם הישראל אינו חייב מיתה עליו ותמהתי כאן דודאי ישראל חייב מיתה במודה לעבודת כוכבים כדאי׳ פרק ארבע מיתות (סנהדרין ס׳) מתניתין באומר אלי אתה כו׳ ובהדיא אמרינן כל המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה וקושיא מעיקרא אין כאן דהא מבואר שם בגמרא פ״ק דעבודת כוכבים (דף ו׳) דאין שייך לפני עור אלא במקום שא״א לעובד כוכבים לעשות זולת הישראל כמו במושיט כוס יין לנזיר דקאי בתרי עברי דנהרא שלא היה אפשר לנזיר ליקח היין אבל אם היה אפשר לו רק שהישראל מסייע ומקרב לו הדבר אין כאן לפני עור וכמ״ש המרדכי ריש עבודת כוכבים הביאו רמ״א סימן קנ״א לענין למכור להם השייכים לעבודתם אם יוכלו לקנות במקום אחר ואפילו להיש מחמירין שמביא שם היינו מדרבנן ולא מן התורה אבל משום לא ישמע יש כאן שמ״מ על ידו נשמע אע״פ שבלאו הכי היה ג״כ נשמע דמ״מ עכשיו נשמע על פיך.
(א) אסור – משום דאזיל ומודה לפני אליל ביום חגו.
(ב) דבר המתקיים – עד יום חגו דחזי ליה קמיה ביום חגו ואזיל ומודי. רש״י.
(ג) ואם היא מלוה ברבית כו׳ – והתוספות כתבו סתמא דבמלוה במשכון נמי הוה כמציל מידם שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון עד כאן לשונו וכב״י דנראה שטעמא מפני שהלואות דהאידנא הם ברבית ולי נראה שטעמא מפני דהאידנא ידם תקיפה עלינו ובקל יכול העובד כוכבים להעליל ולכפור סך ההלואה וכיוצא בזה וכן משמע בעט״ז ע״ש מיהו בזמן הזה בכל ענין שרי מהנך טעמי דלקמן ס״ס זה וכ״כ רבינו ירוחם.
(א) המתקיים – הטעם דאסור למכור להם דבר המתקיים הוא מחמת ששמח שיש לו ביום אידו ואסור לקנות מהם אע״פ שהוא צער לו מחמת שאזיל מידו דבר המתקיים מ״מ הרי המעות בידו מ״ה מותר למכור להם דבר שאינו מתקיים דביום אידו לא יהיה לו מעות ולא חפץ עכ״ל הט״ז:
(ב) ולהלוותן – שאלה שייך בדבר החוזר בעין כגון חפץ. והלוואה שייכה במעות דלהוצאה נתנו:
(ג) במשכון – לשון הש״ך והתוס׳ כתבו סתמא דבמלוה במשכון נמי הוי כמציל מידם שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון ונ״ל שטעמם מפני דהאידנא דידם תקיפה עלינו ובקל יכול העובד כוכבים להעליל ולכפור ההלואה וכיוצא בזה מיהו בזה״ז בכל ענין שרי כמ״ש בס״ס זה עכ״ל:
(א) אסור כו׳ – אע״ג דאיבעיא להו ו׳ א׳ משום הרוחה כו׳ כ׳ הר״ן דסוגיא כולה משמע דמשום דאזיל ומודה הוא ושיטת הרמב״ם וראב״ד והגאונים דליקח אסור כ״ד. ושיטת רש״י דליקח דבר המתקיים שרי וערש״י י״ב ב׳ סד״ה שאין ושיטה אחרת לר״ת ועתוס׳ ב׳ א׳ ר״ה אסור כו׳ וברא״ש שם:
(ליקוט) עמש״ש ושיטת ר״ת דליקח מהם מותר כל דבר ולמכור להם אינו אסור אלא מידי דחזי להקרבה וראיה ממש״ש ו׳ א׳ איבעיא להו כו׳ למנ״מ כו׳ ול״ק במידי דלאו תקרובת ומש״ש ב׳ אבל אין לוקחין מהם היינו קבלת דורון בין במתקיים בין בשאינו מתקיים תוס׳ שם ד״ה אבל כו׳ ואין כו׳ והרא״ש כתב דאפשר דר״ת מודה לרש״י דדבר שאין מתקיים אין לוקחין מהם ואתי הא דאין לוקחין מהם כפשטיה וכשיטת רש״י בדבר שאינו מתקיים אבל תוס׳ לא כ״כ כנ״ל וכן כל הפוסקים שכתבו היתר לשאת ולתת עמהן כפיר״ת ולדברי הרא״ש ר״ת אינו מיקל אלא בלמכור וכ״כ הר״ן בהדיא וש״פ ועיין כל הג׳ שיטות בר״נ והיאך יתפרש הסוגיא (ע״כ):
(ליקוט) אסור כו׳ – היא שיטת הרמב״ם והגאונים והיא המחוורת. ר״נ וע״ש שמיישב הסוגיא ומ״ש ר״ת דלמה לא קאמר מידי דלאו תקרובת י״ל דמשום תקרובת אסרו כל דבר וכן ליקח כ״ד משא״כ באית ליה וער״נ (ע״כ):
(ב) בלא רבית – עתוס׳ שם ד״ה להלוותם כו׳ ושם ו׳ ב׳ ד״ה אלא כו׳:
(ג) או על כו׳ – ירושלמי והביאו תוס׳ ב׳ א׳ ד״ה ולפרוע כו׳:
(ד) והאידנא כו׳ – שם בתוס׳ בשם הירושלמי וגמ׳ דידן מיירי בשידינו תקיפה:
(ה) ואם היא כו׳ – שם בתוס׳ מיהו בכ״ע כו׳ ור״ל ברבית דאל״כ קשה ההיא דירושלמי וערא״ש שם:
(א) ובזמן – עיין בתשובת חוט השני סי׳ צ׳ שכתב דבזמן שעושים משפט חרוץ לכוף לשלם אפילו כתב יד. נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמי ע״ש:
שלשה ימים לפני אידיהן של גוים מלבד יום האיד שלהם אסור לשאת ולתת עמהם.
והך מו״מ פירש״י דאסור משום דאזיל ומודה לעבודה זרה ועובר משום לא ישמע על פיך הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם ששמח בו ואזיל ומודה לעבודה זרה ומותר לקנותו מהן שהוא עצב במכירתו ואינו מודה ודבר שאינו מתקיים מותר למוכרו להם ואסור לקנותו מהם והראב״ד כתב שאפילו דבר המתקיים אסור לקנותו מהם שהרי המעות מתקיימין בידו.
ור״ת פירש שאין במכירה משום דאזיל ומודה אלא משום שקונה צורך לעבודה זרה הילכך כל דבר שאינו לצורך תקרובת מותר למוכרו להם ומותר ליקח מהם בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהם ששמח הרבה במכירתו ואזיל ומודה.
ואסור להשאילן ולישאל מהן ולהלוותן וללוות מהן ודוקא בלא ריבית אסור להלוותן אבל מותר להלוותן בריבית ואסור לפורען וליפרע מהם מלוה בשטר אבל מלוה ע״פ נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם והאידנא אפילו מלוה בשטר חשוב כמציל מידם אפילו אינו ריבית וכל שכן אם הוא בריבית אבל היכא דאיכא משכון קאמר בירושלמי שאין נפרעין מהם שאינה חשובה כאבוד וכתב א״א הרא״ש ז״ל וכ״ז מיירי בשאינה בריבית אבל אם היא בריבית אפילו במשכון חשוב כמציל מידם ונפרעין מהם.
(א) שלשה ימים לפני אידיהן מלבד יום האיד שלהם אסור לשאת ולתת עמהם בריש מסכת ע״ז (דף ב.) תנן לפני אידיהן של עכו״ם ג׳ ימים אסור מלשאת ולתת עמהם מלהלוותם ומללות מהם מלהשאילן ומלשאול מהן מלפורען ומלהפרע מהן ומסיק בגמרא (ו.) דג׳ ימים דקתני לבד מאידיהן.
(י) והך משא ומתן פירש״י דאסור משום דאזיל ומודה לאליל אמתני׳ דלפני אידיהן כתב כולהו משום דאזיל ומודה. ומתוך דבריו שפי׳ בגמרא משמע דלשאת ולתת דקתני מתני׳ היינו משא ומתן של מקח וממכר וכתב הרא״ש שר״ת הקשה עליו דבגמרא מוכח דלא איירי בכל משא ומתן אלא דוקא במידי דחזי להקרבה ולפיכך פי׳ ר״ת דלא שייך אזיל ומודה אלא בלהשאילו ולהלוותו ולפורעו דאית ליה רווחא סגי. וכן לשאול מהן וללוות מהן דחשיבא להו מילתא דישראל צריך לו ואזיל ומודה אבל במשא ומתן של מקח וממכר לא חשיב ליה רווחא כולי האי שכן הוא ריוח הישראל כמו ריוח שלו וגם כשהוא קונה עדיין אין יודע אם ירויח במקחו וכשהוא מוכר הוא דואג שמא יוציא המעות קודם שמוצא סחורה אחרת לקנות ולא אזיל ומודה ולשאת ולתת דמתני׳ מפרש ר״ת למכור להם דבר הראוי לתקרובת אליל וה״פ לשאת מהם המעות ולתת להם חילופיהם ודע דתני׳ בגמרא (ו:) כשאסרו לשאת ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאין מתקיים לא פירש״י כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לפני חגיהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום חגיהם דחזי ליה קמיה ביום חגו ואזיל ומודה אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק וכיוצא בו מותר ותניא תו בגמרא דבר שאין מתקיים מוכרין להם אבל אין לוקחין מהם ופי׳ רש״י אבל אין לוקחין מהן דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למוכרו וגבי הא דתנן (יב:) עיר שיש בה אליל חנויות המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות כתב דמשום נושא ונותן ביום חגיהם ליכא דה״מ לזבוני להו משום דדרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה אבל למיזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא. וההיא דתניא מוכרין להם דבר שאינו מתקיים אבל לא לוקחים מהם קשיא לפי׳ ר״ת וכתב הרא״ש דלדידיה י״ל דלא לוקחים מהן לא במקח איירי אלא בקבלת דורון ומיהו כתב שזה דוחק ויותר נ״ל לומר דמודה ר״ת בדבר שאין מתקיים אין לוקחים מהם אע״פ שפירש דבמקח וממכר לא שייך אזיל ומודה דבר שאין מתקיים שאני כיון דמתאוה למוכרו שמח ביה ואזיל ומודה וכתב עוד הרא״ש ולפי מ״ש רש״י על מתני׳ דחנויות המעוטרות לשאת ולתת דמתני׳ לא מיירי אלא במכירה והכי פירש לשאת מהם מעות ולתת להם המקח אבל לקיחה לא אסרה מתני׳ דסתם מוכר עצב הוא וכן מתפרשא נמי ברייתא דקתני כשאמרו לשאת ולתת לא אסרו אלא בדבר המתקיים דלא איירי אלא במכירה נמצא דלפירש״י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים וצד היתר דידה דבר שאינו מתקיים צד איסור דלקיחה דבר שאינו מתקיים וצד היתר דידה דבר המתקיים ולפי׳ ר״ת נמי איכא במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה אלא שהם בענין אחר דצד איסור דמכירה היינו מידי דבר תקרובת וצד היתר דידה היינו כל מידי דלאו בר תקרובת צד איסור דלקיחה דבר שאינו מתקיים וצד היתר דידה דבר המתקיים וכתבו התוס׳ שם גבי הא דקאמר התם ר׳ ירמיה זבן פיתא דפת חשוב הוא וקפיץ עליהם זבינא והוי כדבר המתקיים:
אבל הרמב״ם כתב בפ״ט שאסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים עד יום חגיהם כגון ירקות ותבשיל ולפי דבריו מתני׳ בין מקח בין ממכר אסרה וברייתא לא אסרה אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאין מתקיים לא ה״פ לא אסרו לגמרי בין למכור בין ליקח אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים לא אסרו לגמרי שאע״פ שאסרו ליקח לא אסרו למכור והא דתניא דבר שאין מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם לפרושי מאי דקתני בהאי ברייתא אבל בדבר שאינו מתקיים לא אתיא וטעמא דמותר למכור להם דבר שאינו מתקיים ואסור ליקח מהם אפי׳ דבר המתקיים היינו משום דכשמוכר לו דבר שאינו מתקיים ביום חגו אין לו לא מעות ולא חפץ שיהא מודה עליהם ולאזיל ומודה מקמי יום חג לא חיישינן אבל כשלוקח מהם בין דבר המתקיים בין דבר שאינו מתקיים הרי המעות בידו ביום חגו ומודה עליהם אע״פ שאין בידו החפץ וזו היא סברת הראב״ד שכתב רבינו וכתב הר״ן שזו היא שיטת הגאונים וכתב שדבריהם עיקר:
(יג) ואסור להשאילן ולשאול מהן ולהלוותן וללות מהן כבר כתבתי שהם שנויים במשנה (ב.) ושהטעם משום דאזיל ומודה:
(יד) ומה שכתב ודוקא בלא ריבית אסור להלוותן וכו׳ כ״כ שם התוספות והרא״ש וטעמא משום דליכא למיחש דאזיל ומודה דצער הוא לו מדאמרינן בפ״ק דקידושין ליזבון איניש ברתיה ולא לוזיף בריביתא וכ״כ הר״ן בשם ר״ת:
(טו) ומה שכתב ואסור לפורען וליפרע מהן כבר כתבתי שהוא שנוי במשנה שם:
(טז) ומה שכתב דמלוה על פה נפרעין מהן וכו׳ הכי איפסיקא הלכתא בגמרא (ו:):
(יז) ומה שכתב והאידנא אפילו מלוה בשטר חשוב כמציל מידם אפי׳ אינו ריבית כ״כ שם התוספות דאמר בירושלמי אפילו מלוה בשטר אובדת היא שלא כל שעה אדם זוכה ליפרע מחובו והא דקאמר בגמרא מלוה בשטר אין נפרעים מהן היינו כשידינו תקיפה עליהם וכ״כ הרא״ש בשם ר״י דהאידנא דידם תקיפה ובקל מעלילין להפקיע אפילו מלוה בשטר חשוב הכל כמציל מידן:
(יח) ומה שכתב אבל היכא דאיכא משכון קאמר בירושלמי שאין נפרעין מהן וכו׳ וכתב א״א ז״ל וכל זה מיירי כשאינה בריבית וכו׳ שם וגם התוס׳ כתבו על ההיא דירושלמי מיהו בכל ענין חשיב כמציל מידן שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון ונראה שטעמם מפני שהלואות דהאידנא הם בריבית וכטעמא דהרא״ש דאי בשלא בריבית היאך היו באים לחלוק על הירושלמי:
(א) האם האיסור לישא וליתן עם הגוי הוא מחמת דאזיל ומודה או משום שהוא לצורך הע״ז. הטור והב״י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי׳ רע אות יד, כתב דהוא משום דאזיל ומודה, וכ״כ ראב״ן בסי׳ רפח, ומאידך האשכול בהל׳ ע״ז ד״ה תניא (קפט:), הביא מפסקי הגאונים דהאיסור הוא רק בדבר שהוא לצורך יום אידם. החינוך במצוה פו, גבי האיסור ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כתב דהיינו שנשבע או משביע בשם ע״ז, והביא שיש מפרשים דעיקר הלאו הוא בעוסק עם הגוי ביום אידו ואזיל הגוי ומודה לע״ז, ע״כ, ולפי שיטה זו הוי איסור דאורייתא.
אם נשא ונתן בימים שלפני האיד האם אסור בהנאה. הטור והב״י בסעיף ב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל׳ ע״ז ד״ה לפני (קפח.), כתב דמותר.
דוקא ניטל וקיסח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסורים אבל שאר אידם מותרים. כן הביא להלכה סמ״ג בלא תעשה מה, מרשב״ם בשם רש״י.
טוב להקדים לגוי שלום כדי שלא יצטרך לכפול לו שלום. כ״כ הטוש״ע והב״י בסעיף י, ויש להעיר דכ״כ ראב״ן בסי׳ תקסב ד״ה ואין כופלין.
אם אינו יכול להישמט מהגוי האם יכפול לגוי שלמא למר ויכון בלבו על רבו. רש״י בגיטין סב. ד״ה שלמא, כתב דמותר, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תקסב ד״ה ואין כופלין, וכתב דיעשה ככן אע״פ שאסור לגנוב דעת הגוי, ומאידך תוס׳ בגיטין שם ד״ה שלמא, כתבו צריך עיון שלא יהא בזה גונב דעת הבריות, ע״כ.
האם האיסור לכפול שלום לגוי, היינו דוקא בשלום מחמת שהוא שם ה׳. הב״י בסעיף י, הביא בבדק הבית מהאורחות חיים בשם הר״מ, דהיינו דוקא בשלום שהוא שם ה׳, ויש להוסיף דכ״כ סמ״ק מצוריך במצוה קלג.
מותר לישא וליתן עם הגוים במקום דאיכא איבה. כ״כ הטור והב״י בסעיף יב, ויש להעיר דכ״כ היראים בסי׳ רע אות יז, וכ״כ סמ״ג בלא תעשה מה, וכן נראה מדברי ראב״ן בסי׳ רפח.
האידנא מותר לישא וליתן עמהם ביום אידם. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף יב, ויש להעיר דכ״כ ראב״ן בסי׳ רפח, וכתב הטעם כיון דאי לאו הכי הוי איבה, ועוד שבזמן הזה אינם עובדים אלא להנאתן, ועוד דמשום כדי חיינו מותר, ומיהו המחמיר בזה טפי עדיף, ובסי׳ רצה, כתב דמחמת כן מותר אף לישא וליתן עם גוי בהליכתו לעבוד ע״ז.
מותר לישא וליתן עם הגוי במקום דמכירו הגוי ורוצה הישראל להחניף לו. כ״כ הטור והב״י בסעיף יב, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בלא תעשה מה.
(א) ובמרדכי רפ״ק דע״ז התיר מט״א וז״ל ומותר להלות לעכו״ם בזה״ז אע״ג שהם נותנים תקרובות אליל לכומר ביום אידם לפי שאין נותנין לכומר כ״כ שלא יכול למצוא אותו דבר מעט ללות מעכו״ם אחרים אע״פ שאנו לא היינו מלוין אותו עכ״ל וכ״ה בהגמי״י פ״ט וכתב בת״ה סי׳ קצ״ח דאף בזמן הזה אם רצה לשלוח לו ביום אידם ישלח לו מבע״י מבערב ולא ביום האיד עצמו ואם חל יום שלפני האיד בשבת ישלח ביום האיד עצמו דאית ביה איבה אם ישלח לו אח״כ או קודם זמן רב מפני שיש לעכו״ם לסימן אם שלחו להם ביום אידם עכ״ל:
(א) שלשה ימים לפני אידיהן כו׳ ואם נמשך האיד שלשה ימים או ארבע ימים כו׳ חשוב הכל כיום אחד ז״ל הגמ׳ בפ״ק דע״א דף ו׳ ע״א איבעיא להו הן ואידיהן או דילמא הן בלא אידיהן. ופירש״י הן ואידיהן ג׳ ימים דחשיב במתני׳ עם יום האיד או ג׳ ימים לבד מיום האיד וקאמר שם ת״ש ואנו הן אידיהן של עכו״ם קלנד״א כו׳ ואמר רב חנן בר רבא קלנדא שמונה ימים כו׳ ואי ס״ד הן ואידיהן עשרה הו״ל למיתני ומשני תנא כוליה קלנדא חד יומא קחשיב ליה והמסקנא שם הוא דהן ולא אידיהן קאמר ע״כ ואם כן הייתי אומר כדס״ד מעיקרא דעת המקשן קמ״ל דלא וכמ״ש בפרישה:
(ג) הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם כו׳ כתבתי בפרישה דהיינו אפילו בדבר שאינו ראוי להקרבה כו׳ ע״ש כדאיתא התם להדיא אם לא שיש לו כבר מאותו המין אינו אסור משום לפני עור וגומר כדאיתא התם והתוספות כתבו דאף בלקנות מהם שייך לפני עור וגו׳ דשמא מן הדמים יקנה תקרובת אליל ולפ״ז לא שרי לקנות מהם אף דבר המתקיים כ״א בעכו״ם ידוע שיש לו מעות הרבה זולת זה ולדעת ר״ת דלא שייך כלל במקח וממכר אזיל ומודה א״ל שקונה מהן דבר שאינו ראוי להתקיים לפי שאז שמח מאד במכירתו ומ״ה אינו אסור למכור להם אלא מיני תקרובות ומשום לפני עור וגו׳ ולדעת ר״ת אפילו יש לו כבר מאותו המין גם כן אסור ע״ש באשר״י ותמצא שם מבואר יפה עכ״ל מ״ו:
(ד) ור״ת פי׳ כו׳ אלא משום שקונה לצורך אליל והא דקתני מתניתין דג׳ ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהן כתב ר״ת בהדיא דמיירי במוכר להם צורכי אליל דוקא וה״פ אסור לשאת מהם המעות וליתן להם חילופיהן אלא כיון דקתני בברייתא אין לוקחין מהם כתב הרא״ש דמיירי בדבר שאינו מתקיים ונ״ל הא דסתם רבינו בפי׳ ר״ת (ולא כתב דאיירי מתני׳ במוכר להם צורכי אליל או קונה דבר שאינו מתקיים {עד כאן המגיה}) משום דאפשר דס״ל דלשאת דמתני׳ מיירי שקונה מהם דבר שאינו מתקיים אלא שא״כ קשה דלא הוה פי׳ דלשאת דומיא דלתת דמיירי דוקא בדבר הצריך להן לתקרובות אבל לפי׳ ר״ת ניחא וק״ל:
(א) שלשה ימים לפני אידיהן כו׳ אסור לשאת ולתת עמהם הטעם משום דבעו למזבח בהמות להקרבה מזכירין תמיד ביום אידם והאליל רגיל בפיהם דחיישינן דלמא אזיל ומודה ע״ש ריש ע״א דף ה׳:
(ח) ועובר משום לא ישמע על פיך פירוש הישראל אבל היכא דאזיל ומודה אין הישראל עובר אלפני עור לא תתן מכשול אף שעכו״ם מצווה על האליל דלא עדיף מגיפוף ונישוק שאין העכו״ם מוזהר עליו (ר״ל שאינו מוזהר על הודאה לאליל אלא מוזהר שלא יקריב) דכללא הוא אפי׳ באליל היכא שאין ישראל עובר אלא באזהרה ולא במיתה אין העכו״ם מוזהר עליו מ״ו:
(ט) הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם פירוש אפילו הוא דבר שאינו ראוי להקרבה אבל אם הוא דבר הראוי להקרבה אע״פ שהיא דבר שאינו מתקיים אסור נמי משום לפני עור לא תתן מכשול ועד״ר:
(י) והראב״ד כתב כו׳ שהרי המעות מתקיימים בידו ואזיל ומודה עליהם ואינו מתיר אלא למכור לו דבר שאינו מתקיים:
(יא) ור״ת פי׳ שאין במכירה משום דאזיל ומודה הטעם דכשהוא קונה אינו יודע אם ירויח אם לאו וכשמוכר הוא ירא שמא יוציא המעות קודם שימצא לקנות סחורה אחרת ועד״ר:
(יב) ואסור להשאילן ולישאל מהם ולהלוותם וללוות מהם (בח״מ סי׳ ע״ג מבואר דסתם שאלה לאלתר וסתם הלואה ל׳ יום ועוד יש חילוק דשאלה הדר בעיניה והלואה לא הדר בעיניה וזה מבואר בגמרא עכ״ה) י״א גזירה ללוותן ולישאל אטו להלוות ולהשאיל וי״א שגם בזה אזיל ומודה שהישראל צריך לו גמ׳ מ״ו:
(יג) אבל מותר להלוותן בריבית דצער הוא לו ולא שייך לומר אזיל ומודה:
(א) שלשה ימים וכו׳ משנה ריש ע״ז ומסיק בגמרא דשלשה לבד מאידיהן: ומ״ש ואם נמשך וכו׳ (שם דף ו׳):
(ז) והך משא ומתן פי׳ רש״י משום דאזיל ומודה לאליל וכו׳ ברפ״ק כתב רש״י וז״ל ג׳ ימים אסור לשאת ולתת עמהן וכולהו משום דאזיל ומודה לאליל ביום אידו עכ״ל. מתוך לשונו משמע דר״ל אף ממקח וממכר ותימה דהא בגמרא (בדף ו׳.) איבעיא להו האי לשאת ולתת משום הרווחה הוא א״ד משום לפני עור לא תתן מכשול למאי נפקא מיניה דאית ליה בהמה לדידיה אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום לפני עור הא אית ליה לדידיה ובעיין לא איפשיטא ופירש״י משום הרווחה דרווח ואזיל ומודה לאליל ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך א״ד משום לפני עור דמזבין ליה בהמה ומקריבה לאליל ובני נח נצטוו עליה למאי נ״מ דאית ליה בהמה לעכו״ם להקריב ואי לא מזבין ליה ישראל אפ״ה פלח ליה בדידיה עכ״ל ולפירש״י מאי קמיבעיא ליה הא ס״ל לתלמודא דמקח וממכר נמי אית ביה משום אזיל ומודה וא״כ פשיטא דאפי׳ אית ליה בהמה לעכו״ם אסור למכור לו בהמה אחרת משום דאזיל ומודה כשאר כל מקח וממכר ואמאי לא איפשיטא בעיין וכך משמע באשיר״י שר״ת הקשה קושיא זו על פירש״י. ונ״ל ליישב דס״ל לרש״י דמה שאסרו ג׳ ימים לפניהן מוכח בגמרא (דף ה׳) דטעמא משום דכל ג׳ ימים מחזר העכו״ם אחר בהמות שלא יהא בו מום מחוסר אבר להקריבה ביום אידם. וס״ל לתלמודא דכל זמן שעוסק בתקרובת אליל אזיל ומודה ביום אידם בכל הנאה שתבא לו תוך ג׳ ימים כי אומר שסייעתו אליל שלו לפי שעוסק בצרכיה וכמו שפי׳ הרא״ש לדעת רש״י רפ״ק והשתא ניחא לרש״י דס״ל לתלמודא דבכל מקח וממכר דאית ביה הנאה לעכו״ם תוך ג׳ ימים פשיטא דאית ביה משום אזיל ומודה ביום אידם כי אומר שסייעתו אליל שלו לפי שעוסק בצרכיה אבל על מה שעוסק בצרכי אליל גופא קא מיבעיא ליה אי אית ביה נמי משום אזיל ומודה דלא גרע משאר מקח וממכר א״ד ליכא בהא מילתא אזיל ומודה כי מה לו להודות על קנייתו בהמה זו בייחוד הלא הקרבתו אינו אלא כדי לעבוד אלוהו ולהודות לו על כל הטובות אשר גמלוהו ולא אסור אלא משום ולפני עור בלבד והאי מילתא לחודא לא איפשיטא לן אבל כל שאר משא ומתן פשיטא לן דאסור משום אזיל ומודה ביום אידם ולפ״ז נמי לא קשה מה שהקשה ר״ת עוד דלפירש״י אמאי קאמר נ״מ דאית ליה בהמה לדידיה ואמאי לא קאמר נ״מ במידי דלא חזי להקרבה דמשום הרווחה אסור ומשום לפני עור שרי כדאיתא בהרא״ש דהא למאי דפי׳ לרש״י פשיטא ליה לתלמודא דבמידי דלא חזי להקרבה אית ביה משום אזיל ומודה דלא קא מיבעיא ליה אלא בדזבין בהמה להקרבה אי אית ביה נמי משום אזיל ומודה או לא ובסמוך הבאתי לשון רש״י אמתני׳ דחניות המעוטרות משמע להדיא כדפרישית ע״ש גם מה שהקשה עוד הרא״ש לפירש״י מדתני רב זביד אין לוקחין מהן דבר שאינו מתקיים משום דמתאוה למוכרו ואזל ומודה דאם כן תפשוט מינה דטעמא משום הרווחה דאי משום לפני עור אמאי אין לוקחין מהן דהא למאי דפרישית לא קא מיבעיא ליה אלא בדזבין בהמה להקרבה אי אית ביה משום אזיל ומודה אם לאו אבל שאר מקח וממכר פשיטא דאית ביה משום אזיל ומודה. גם מה שפי׳ הרא״ש ונדחק לפירש״י דלשאת ולתת לא מיירי אלא במכירה ליתא להאי דוחקא כמו שאפרש בסמוך אצל והראב״ד כתב ע״ש כן נ״ל ליישב כל הקושיות שכתובים בהרא״ש שהקשה ר״ת על פירש״י:
(ח) ומ״ש הילכך כל דבר המתקיים וכו׳. ברייתא (בדף ו׳) כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק וכיוצא בו מותר כך פי׳ רש״י וכתבו התוספות והרא״ש פי׳ מכר דוקא דאילו לקנות אסור בדבר שאינו מתקיים יותר מדבר המתקיים ופשוט הוא וכך משמע להדיא מפי׳ רש״י וכדתני רב זביד דברים שאין מתקיים מוכרים להם אבל אין לוקחין מהם ופירש״י דאין לוקחין מהן משום דמרווח להו דמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למוכרו עכ״ל. ומהך סוגיא לא נשמע מפי׳ רש״י דמותר לקנות מהם דבר המתקיים אבל ממה שפירש״י במתני׳ דהיו בה חניות מעוטרות וכו׳ סוף (דף י״א) וז״ל ואי משום דנושא ונותן ביום אידם ה״מ לזבוני להו דילמא מזבין ליה בהמה ואזיל ומקריב ליה לאליל אי נמי דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודי אבל למזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא עכ״ל שמעינן דאסור לקנות מהם דבר המתקיים ומהך דפי׳ רש״י מוכח להדיא כדפרי׳ דס״ל לרש״י דבשאר מקח וממכר פשיטא ליה לתלמודא דאית ביה משום דאזיל ומודה אלא דבבהמה להקרבה קא מיבעיא ליה ולהכי נקט רש״י בפי׳ דילמא מזבין ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לאליל א״נ דהך לוקח וכו׳ דאלמא דס״ל לרש״י דבבהמה דוקא קא מיבעיא ליה ולא איפשיטא ולכן לא נקט בבהמה טעמא דאזיל ומודה אלא טעמא דאזיל ומקריב לה לאליל ועבר אלפני עור א״נ דמזבן להו שאר דברים המתקיימין שאין ראוין להקרבה ודרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה וק״ל:
(ט) ומ״ש והראב״ד כתב וכו׳ בספרי הרא״ש שבידינו כתוב דבר זה ע״ש הרמב״ם והכי משמע להדיא מדבריו רפ״ט שכתב וז״ל ג׳ ימים לפני אידיהן של עכו״ם אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים וכו׳ ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים נגד יום אידם כגון ירקות ותבשיל וכו׳ הרי דבלמכור להם מחלק בין מתקיים לאינו מתקיים אבל בלוקח מהם כתב בסתם אסור ויקח מהם ומשמע דאפילו מתקיים נמי אסור משום דהמעות מתקיים בידו ומודה עליהם ביום אידו מיהו מדכתב רבינו כך ע״ש הראב״ד ולא ע״ש הרמב״ם נראה שהיה גורס בספרי הרא״ש הראב״ד במקום הרמב״ם ואע״ג שאין ספק שכך הוא ג״כ דעת הרמב״ם כדפרישית וכ״כ ב״י מ״מ כיון שלא כתב כך בפי׳ הביאו הרא״ש ע״ש הראב״ד שכתב כך בפי׳ ובש״ע כתב כל׳ הרמב״ם אלמא דפוסק דאסור לקנות מהם אף דבר המתקיים מיהו נראה דאף לפירש״י דשרי לקנות מהן דבר המתקיים דסתם מוכר עצב ולא אזיל ומודה אע״פ שיש בידו המעות ביום אידו דמעות ניתנו להוצאה אין זה אלא היכא דליכא חששא דלפני עור כגון דידוע שיש לו לעכו״ם מעות הרבה לקנות בהם בהמה להקרבה ולשאר צרכי אליל אבל היכא דאיכא למימר דאין לו שום מעות כ״א מה שמקבל מן הישראל בעד מה שמכר לו דבר המתקיים אסור לקנות מהן אף לרש״י אפי׳ דבר המתקיים דאע״ג דליכא משום אזיל ומודה מ״מ אית ביה משום ולפני עור דממציא לו מעות לקנות בהמה להקרבה ותדע דרש״י מודה בהך סברא שהרי בהך בעיא משום הרווחה א״ד משום ולפני עור איכא להקשות לפי׳ רש״י דפי׳ לשאת ולתת היינו מקח וממכר תינח ממכר אבל מקח מאי לפני עור איכא וצריך לתרץ דאיכא לפני עור לפי שממציא לו מעות לקנות צרכי אליל כדכתבו התוס׳ להדיא לפירש״י והיינו בדאינו ידוע שיש לעכו״ם מעות הרבה כדפרישי׳ ומה שפירש״י במתני׳ דחניות המעוטרות דלמזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא ולא אזיל ומודה היינו בסתם עכו״ם דידוע שיש לו מעות הרבה דלית ביה נמי משום לפני עור ולפ״ז אין צריך לדחוק לפירש״י דחזר בו ממה שהיה מפרש דלשאת ולתת היינו מקח וממכר כמו שכתבו התוס׳ במתניתין דחניות המעוטרות וכ״כ הרא״ש דלפירש״י בהך דחניות המעוטרות לשאת ולתת דמתני׳ לא מיירי אלא במכירה וכו׳ דליתא אלא אף בלקיחה לרש״י איכא צד איסור היכא דאין ידוע שיש לעכו״ם מעות דשמא ממציא לו מעות לקנות צרכי אליל ואסור משום לפני עור כדכתבו התוס׳ ולא כדכתבו במתני׳ דהחניות המעוטרות ודו״ק:
(י) ומ״ש ורבינו תם פירש שאין במכירה כו׳ כלומר דל״מ בדבר שאין מתקיים אלא אפילו בדבר המתקיים אינו שמח דאין יודע אם ירויח במקחו והשתא אין בין פירש״י לפר״ת אלא תרתי חדא דלפירש״י אסור למכור דבר המתקיים אפי׳ שאינו לצורך תקרובת משום דאזיל ומודה אבל לפי׳ ר״ת אין בזה איסור אידך דלפירש״י אסור ליקח מהם אפילו דבר המתקיים אם אין ידוע שיש לעכו״ם מעות הרבה משום דשמא ממציא לו מעות לצרכי אליל ואיכא משום לפני עור אבל לפיר״ת אין בזה איסור שהרי ר״ת מפרש לשאת ולתת דמתני׳ לשאת מהן המעות ולתת להן דבר הראוי לתקרובת אליל אבל ליקח מהם דבר המתקיים שרי ולא חיישינן דממציא לו מעות לצרכי אליל אבל למכור להן דבר הראוי לתקרובת אליל בין לפירש״י בין לר״ת אסור אפי׳ אית ליה בהמה לדידיה דכיון דבעיין לא איפשיטא אזלינן לחומרא ואע״ג דלרש״י הוי טעמא דאיסורא משום דאזיל ומודה כשאר מקח וממכר ולר״ת הוי טעמא דכשיש לו הרבה להקריב משבח לאליל שלו שזימנה לידו להקריב בריוח ומן המובחר הילכך בבהמה איכא טפי אזיל ומודה משאר מקח וממכר מ״מ לענין הדין לא פליגי. ותימה לפי׳ ר״ת הא דתנן בפרק א״מ (עבודה זרה כ״ט) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהם צריך נמי לפרש לשאת מהן המעות ולתת להן דבר הראוי לתקרובת אליל אבל ליקח מהן שרי דליכא במקח וממכר משום אזיל ומודה והרי בגמרא (דף ל״ב) בפיסקא ההולכין לתרפות וכו׳ קאמרינן אמר שמואל עכו״ם ההולך לתרפות בהליכה אסור דאתי ומודה קמי אליל וכו׳ ונראה דהאי דכתוב בספרים שלנו דאתי ומודה קמי אליל הגה״ה היא ולא גרסינן לה וכך הוא הנוסחא באלפסי ובאשיר״י בהליכה אסור בחזרה מותר וכו׳ ותו לא ואיכא למידק אמאי דפירש״י בדף ו׳ דבאזיל ומודה אסור משום לא ישמע על פיך וכ״כ רבינו ואמאי לא אמרינן דאסור משום לפני עור י״ל דהאי אזיל ומודה לא חמיר טפי מגיפוף ומנישוק שאין העכו״ם מוזהר עליו וא״כ ליכא הכא משום לפני עור דכללא הוא אף באליל היכא שאין הישראל חייב מיתה אלא באזהרה בלחוד אין העכו״ם מוזהר עליו:
(יג) ואסור להשאילן וכו׳ משנה שם רפ״ק ובגמרא (דף ו׳) אסיק רבא דכולהו משום דאזיל ומודה הוא ולא פליג ר״ת אלא אמקח וממכר:
(יד) ומ״ש ודוקא בלא ריבית כ״כ התוס׳ והרא״ש דבריבית דצער הוא לו ולא אזיל ומודה שרי:
(טו) ומ״ש לחלק בין מלוה בשטר למלוה ע״פ ברייתא בשם ר״י בן קרחה ואיפסיקא הילכתא הכי:
(טז) ומ״ש והאידנא כו׳ כל זה בתוס׳ רפ״ק דע״ז בד״ה לפרוע מהן וכו׳ ובאשיר״י שם ואם נשא ונתן וכו׳ שם (דף ו׳) תניא אידיהן של עכו״ם נשא ונתן אסור וריש לקיש מפרש אידיהן אין לפני אידיהן שרי ור׳ יוחנן קאמר אידי ואידי אידיהן קרי לה ואסור אפילו נשא ונתן לפני אידיהן בא״י דאילו בח״ל אפילו לכתחלה שרי כדלעיל ורב אלפס פסק כר״ל דתניא כוותיה וכן פסק הרמב״ם רפ״ט אבל התוס׳ וכ״כ הרא״ש בשם ר״י דלית הילכתא כר״ל לגבי ר׳ יוחנן אלא בתלת מילי כדאיתא ר״פ החולץ ואע״ג דת״כ דר״ל הלכה כר״י וכ״פ בסה״ת אבל הר״ן דחה ראיית התוספות והסה״ת והכריע דשרי כדעת הרי״ף והרמב״ם והכי נקטינן וכן בש״ע כתב כלשון הרמב״ם:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חהכל
 
(ב) עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיוֹם חַגָּם, אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהעודהכל
(ז) כריש לקיש שם דתניא כוותיה הרי״ף והרמב״ם שם
(ו) עבר כו׳ – שם לד״ה:
(ז) ואם נשא כו׳ – עבה״ג ודלא כתוס׳ שם ד״ה ת״כ וער״ן שתי׳ קושייתם ול״נ דההיא ת״כ היא מרבינא ור״א (ועמ״ש רבינו בח״מ סי׳ ע״ח סס״ק ג׳):
ואם נשא ונתן ביום האיד אסור ובג׳ ימים שלפני האיד בארץ ישראל לרב אלפס מותר ולר״י אסור ולזה הסכים א״א הרא״ש זכרונו לברכה.
(יט) ואם נשא ונתן ביום האיד אסור שם פשוט בגמרא:
(כ) ומה שכתב ובג׳ ימים שלפני האיד בא״י להרי״ף מותר ולר״י אסור שם פלוגתא דר״י ור״ל ות״כ דר״ל ופסקו הרי״ף והרמב״ם הלכה כר״ל משום דתניא כוותיה והתוס׳ כתבו בשם ר״י דאע״ג דתניא כוותיה דר״ל מ״מ הלכה כר״י והביאו ראיה לדבריהם וכתב הרא״ש דכן מסתבר:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יד) ואם נשא ונתן ביום האיד אסור ודינו כמ״ש בסימן הסמוך אם לקח בהמה תעקר כו׳:
(טו) ובג׳ ימים כו׳ לרב אלפס מותר ולרבינו יואל אסור וב״י הביא בשם התוס׳ דגרסינן ולר״י אסור:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישההכל
 
(ג) אִם הָיָה חַגָּם שֶׁל אוֹתָם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים יָמִים הַרְבֵּה, ג׳ אוֹ ד׳ אוֹ י׳, כָּל אוֹתָם הַיָּמִים כְּיוֹם אֶחָד הֵם, וְכָל אוֹתָם הַיָּמִים אֲסוּרִים עִם ג׳ לִפְנֵיהֶם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהעודהכל
(ח) מסקנת הגמ׳ שם
ואם נמשך האיד ג׳ ימים או ד׳ ימים חשוב הכל כיום א׳ וג׳ ימים לפניהם אסורין.
(ב) ומה שכתב ואם נמשך ג׳ ימים או ד׳ חשוב הכל כיום אחד וג׳ ימים לפניהם אסורים פשוט שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) ואם נמשך האיד שלשה ימים כו׳ חשוב הכל כיום אחד דשלשה ימים לפניהם אסורין נראה דקי״ל דאע״ג דיום אידם הוא ב׳ ג׳ ימים אפ״ה לא חשבינן יום אחד מימי האיד לחשבון הג׳ שלפני החג ועד״ר:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישההכל
 
(ד) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא יוֹם חַגָּם בִּלְבַד.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(ט) מימרא דשמואל שם דף י״א
(ד) בשאר ארצות וכו׳ – לפי שהעובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם.
(ד) אבל בשאר ארצות כו׳ אלא יום חגם – ואם הוא יום חג שאינו קבוע שאינם עושים אותו בכל שנה אפילו ביום חגם מותר. ש״ס.
(ד) חגם – ואם הוא יום חג שאינם עושים אותו בכל שנה אפילו ביום חגם מותר. ש״ס:
(ח) (ליקוט) בר״א כו׳ – רמב״ם וש״פ וכ׳ הרא״ש שם ס״א וש״פ וערש״י ז׳ ב׳ ד״ה בגולה כו׳. וכתב ועוד דמסתפינן מינייהו וא״כ אין חילוק בין א״י לח״ל וע״ש י״א ב׳ ד״ה בגולה כו׳. אבל ש״פ כ׳ כדברי הרמב״ם וכנ״ל:
בד״א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ אין איסור אלא ביום האיד בלבד.
(ט) בד״א בא״י וכו׳ פי׳ בד״א דג׳ ימים לפני אידיהן אסור בא״י אבל בח״ל אין אסור אלא ביום החג בלבד והוא מבואר בדברי שמואל שכתבתי דאמר בגולה אין אסור אלא יום איד בלבד ופירש״י טעמא מפני שאין אנו יכולין להעמיד עצמו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבים ופרנסתינו מהם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ז) אבל בח״ל כו׳ הטעם לפי שאנו דרים בין העכו״ם רש״י (ורש״ל כתב הטעם דבח״ל אינם אדוקין כ״כ בע״א כמו בא״י עכ״ה):
(ו) בד״א בא״י וכו׳ שם (דף י״א) אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(ה) אָסוּר לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לְגוֹי בְּיוֹם חַגָּם, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאֵינוֹ עוֹבְדָם. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח בְּיוֹם חַגּוֹ דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לְאֵיבָה, מְקַבְּלוֹ, וְיִזְרְקֶנּוּ בְּפָנָיו לְבוֹר אוֹ לְמָקוֹם הָאָבֵד, כִּלְאַחַר יָד.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהב״חעודהכל
(י) מעובדא דרבא לבר שישך שם דף ס״ה
(יא) מעובד׳ דההוא מינאה לר׳ יהודה נשיאה שם דף ז׳
(ה) ויזרקנו בפניו לבור – בגמ׳ איתא הכי במעשה ששדר מין לר׳ יהודה נשיאה דינר ביום אידו ואמר היאך אעביד אשקליה אזיל ומודה שהישראל צריך לו לא אשקליה ה״ל איבה א״ל ר״ל טוב וזרוק אותו בפניו לבור כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד לא ישמח וברמב״ם כתוב ואם חושש לאיבה נוטל בפניו ואינו נהנה בו ונ״ל דהאי בפניו קאי אדבתריה ורצה לומר שמראה בפניו שלא יהנה בו דהיינו שמראה לו פנים זועפות בשעת קבלת הדורון שנראה ממנה שלא נהנה בזה ומקבלנו מפני היראה וכמ״ש בסעיף ט׳ שיאמר לו בשפה רפה כו׳ וזה תקנה כללית בכל מקום דאילו מה שנזכר בגמרא שישליכנו לבור לא היה שייך אלא בעומד אצל הבור אבל אם ילך לבור ודאי ירגיש העובד כוכבים כוונתו וכן יש לפרש דברי הטור שכתב יקבלנו ולא יהנה בו פירוש שהעובד כוכבים לא תהיה הנאה לו במה שיקבל הישראל כל שאפשר לעשות בפניו כזה ואינו שמח והשתא ניחא הלשון דאמר הטור לא יהנה בו דאי קאי אישראל היה לו לומר לא יהנה ממנו אלא ודאי דעל העובד כוכבים קאי שלא יהנה בו בדורון שמקבל הישראל ובזה מתורץ תמיהת ב״י על הרמב״ם וטור למה לא זכרו כמ״ש בגמרא אבל נראה דאם א״א לעשות בפני העובד כוכבים שיאבדנו מותר לקבלו וליהנות ממנו וראיה ממ״ש הרא״ש בזה וז״ל אלמא אי ליכא לאישתמוטי דלא להוי איבה הוה שקיל אף על גב דאזיל ומודה והכי אמרינן בפרק א״מ דרב יוסף שרי לאולודי בשכר משום איבה וכן להעלות עובד כוכבים מן הבור כו׳ עכ״ל. והא קא מדמה להנך דגם שם יש חשש שאזיל ומודה לעבודת כוכבים כשיצא מן הבור כדאיתא סי׳ קכ״ד בעלה חי וכו׳ ואפ״ה שרי השכר וא״ל מנא ליה להרא״ש לפרש כן דלמא אי לא מצי לאשתמוטי לא יקבל כלל י״ל דדייק מדאמר טול וזרוק אותו כלאחר יד ולא אמר אם תוכל לזרקו בפניו טול ואם לאו לא תטול אלא ודאי דעכ״פ יטול אלא דאם אפשר אחר כך לזרקו בפניו תעשה כן וכן הוא בס״ס זה בטור שכתב היתר לדידן לישא וליתן עמהם משום איבה ולא אמרינן דיהיה אסור ליהנות ממנה אלא כדפי׳ כן נראה לע״ד ברור ולא כמו שהבין דברי הטור דבכל גווני אסור בהנאה אחר כך.
(ה) ויזרקנו בפניו כו׳ – ז״ל הטור ואם א״א שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו עכ״ל וכ״כ הרמב״ם והמחבר אזיל לטעמיה שכתב בב״י שיש לתמוה עליהם למה לא פיר׳ שצריך לאבדו בפניו (כלאחר יד שלא יבין העובד כוכבים) כדאית׳ בש״ס אבל לא עמדתי על סוף דעתו שהרי כתב הרא״ש והר״ן והסמ״ג והגה״מ בשם סה״ת אש״ס הנ״ל דהיכא דלא מציל אשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה ובש״ס מיירי היכא דאפשר לאבדו בפניו וליכא איבה כגון שיזרקנו לבור כלאחר יד כאילו נפל ממנו שלא מדעת כדאיתא בש״ס וק״ל.
(ה) ויזרקנו – ואם אי אפשר שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו. טור. והט״ז פסק דאם א״א לאשתמוטי יקבל ממנו ומותר להנות ממנו ודבריו תמוהים וכן בנה״כ חולק עליו וכ׳ שדבריו דחוקים בישוב דברי הטור והרמב״ם:
(ט) בפניו – גמ׳ שם דלא כהרמב״ם וכבר הקשו על דבריו (ע״כ):
ואסור לשלוח לו דורון ולקבלו ממנו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלו ממנו ולא יהנה בו.
ובגוי שמכירין בו שאינו עובד עבודה זרה הכל מותר.
(יא) ואסור לשלוח לו דורון ולקבלו ממנו וכו׳ שם (ו:) ההוא מינא דשדר ליה דינרא לר״י נשיאה ביום חגו אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה א״ל ר״ל טול וזרוק לבור בפניו אמר כ״ש דהו״ל איבה כלאחר יד הוא דקאמינא ופירש״י כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח ומשמע ודאי דהאי זריקה כלאחר יד דקאמר בפניו צריך לזרוק דהא פירושא דמאי דאמר ליה טול וזרוק לבור בפניו הוא ועוד דאי שלא בפניו למה לו לזורקו כלאחר יד יזרקנו להדיא ועוד דאי שלא בפניו מה הועיל בזריקה זו דכיון דעכו״ם לא ידע בה אזיל ומודה דאין לומר שאח״כ יודיענו דאם כן הו״ל לפרושי אלא ודאי כדאמרן. וכך הם דברי רש״י ולפיכך יש לתמוה על הרמב״ם ורבינו שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פירשו שצריך לאבדו בפניו:
(יב) ומה שכתב ובמי שמכירין בו שאינו עובד אליל הכל מותר בפרק השוכר את הפועל (עבודה זרה סה.) רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידו אמר ידענא ביה דלא פלח אליל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ה) ואם א״א לו שלא יקבלנו כו׳ יקבלנו ממנו ולא יהנה כו׳ ז״ל ב״י יש לתמוה על רבינו והרמב״ם שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פי׳ שצריך לאבדו בפניו כדאיתא בגמ׳ שצריך לזרוק לפני הנכרי לבור או למקום האבוד כלאחר יד ופירש״י כלאחר יד שלא יבין שמדעתו השליכו וכיון שרואה שנאבד ממנו לא ישמח וכ״פ ב״י בש״ע ע״ש ויש ליישב דמש״ר ואם א״א לו שלא יקבלנו ר״ל שגם להשמט ממנו להשליכו א״א לו אלא הנכרי עומד עליו עד שיקבלנו ויהנה ממנו וק״ל.
(יא) ואסור לשלוח לו דורון פ׳ בתרא (עבודה זרה ס״ה) ר׳ יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידו אמר ידענא ביה דלא פלח לאליל רבא אמטי ליה קורבנא לבר ששך אמר ידענא ביה דלא פלח לאליל מכלל דכי פלח לאליל אסור לשלוח לו דורון:
(יב) ומ״ש ולקבלו ממנו כו׳ בפ״ק (דף ו׳) ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לר״י נשיאה ביום אידו הוה יתיב ר״ל קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה א״ל ר״ל טול וזרוק אותו לבור לפניו אמר כ״ש דהוה ליה איבה כלאחר יד הוא דקאמינא וכתב הרא״ש שם וז״ל אלמא אי לא מצי לאישתמוטי דלא להוי ליה איבה הוה שקיל אע״ג דאזיל ומודה וכן בפ׳ א״מ שרי לבת ישראל לאולודי לארמאית בשכר משום איבה וכו׳ וכ״כ בהגהת מיימוני רפ״ט ע״ש סה״ת וכ״כ הסמ״ג וכ״כ רבינו ואם א״א לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ממנו אלא דמ״ש ולא יהנה בו וכ״כ הרמב״ם רפ״ט דמשמע דכיון שקבלו ממנו משום איבה והעכו״ם קאזיל ומודה הילכך לא יהנה בו קשה דזו מניין להם דדילמא דוקא דכדי דלא ליהוי אזיל ומודה יהיב לו ר״ל עצה שישליכו לבור בפניו כלאחר יד דכיון שרואה שאבד ממנו לא ישמח ולא אזיל ומודה וגם לא יהיה לו איבה כסבור דבאונס נפל מידו אבל היכא דאי אפשר לו לעשות כן וצריך לקבלו משום איבה דהשתא אזיל ומודה מנ״ל שלא יהנה בו וצ״ל דס״ל דכיון דע״י שקבלו לדורון זה ביום אידו מהעכו״ם קאזיל ומודה חשיב כאילו נהנה מאליל הילכך לא יהנה בו:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהב״חהכל
 
(ו) יוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בּוֹ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ וּמַקְרִיבִים וּמְקַלְּסִים לֵאלֹהֵיהֶם, יוֹם חַגָּם הוּא, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר חַגֵּיהֶם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(יב) משנה שם דף ח׳ וכדמפרש רב יהוד׳ בגמרא שם דף י׳
ואינו נקרא יום איד ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושין אותו בכל שנה ושנה ומיהו אם הוא יום קבוע לכל אסור ואפילו אינו עיקר האיד שהחזיקו על שם אלהיהן אלא ה״ה שאר האידין שהחזיקו בהן על שם שאר דברים ואפילו יום גינוסיא של מלכים.
(ג) ומה שכתב ואינו נקרא יום איד שלהם ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושים אותו בכל שנה ושנה שם (יא:) אמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא יום איד בלבד ויום איד נמי מי אסור והא רב יהודה שרא לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביעא ופירש״י דלא קביעא אין חוששין לה כ״כ אם אין עושין לה בכל שנה ואע״ג דר׳ יהודה ביום חג גופיה שרא משמע לרבינו דבא״י ג׳ ימים שלפניהם ויום החג דגולה חשיבא אבל יום חג גופיה דא״י חמיר טפי ואסור אע״ג דלא קבוע ולפיכך כתב ואינו נקרא יום חג ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע דמשמע דלא משתרי מפני שאינו קבוע אלא בג׳ ימים שלפני אבל לא ביום החג עצמו:
(ד) ומה שכתב אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושין אותו בכל שנה ושנה נראה שהוא סובר דבכלל קבוע הוי תרי מילי חדא שתהיה קבוע לכל בני אותה אמונה ולא כחגא דטייעי שלא היו עושים אותה אלא הטייעים לבדם ולא שאר בני העיר אע״פ שהם והטייעים מאמונה אחת ועוד צריך שתהיה קבועה בכל שנה ולא כחגא דטייעי שאין חוששין אם אין עושין אותה בכל שנה ויותר נראה לפרש דיום קבוע לכל כתב לאפוקי יום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מן הים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ועושין אותו בכל שנה ושנה כתב לאפוקי חגא דטייעי דלא קביעא וכדפירש״י שאין חוששין אם אין עושין אותה בכל שנה:
(ה) ומה שכתב ומיהו אם הוא יום קבוע אסור אפי׳ אינו עיקר החג שהחזיקו ע״ש אלוה שלהם אלא ה״ה שאר החגים וכו׳:
(ו) ומה שכתב ואפי׳ יום גינוסיא של מלכי עכו״ם פי׳ יום שהעמידו מלך משנה שם (ח.):
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) ואפילו יום גינוסיא של מלכי עכו״ם פירוש יום שמעמידין בו את המלך שעושין אותו יום איד:
(ב) ומ״ש ואין נקרא יום איד וכו׳ שם במשנה (דף ח׳) ואלו אידיהן של עכו״ם דאסורין ג׳ ימים לפניהם קלנד״א וכו׳ ובגמרא (דף י״א) א״ר יהודה אמר שמואל עוד אחרת פי׳ עוד אחרת יש להם לרומיים שאינה שנוייה במשנה אחת לע׳ שנה מביאים אדם שלם כנגד עשו ומרכיבין אותו על אדם חיגר כנגד יעקב וכו׳ ותנא דידן מ״ט לא קא חשיב לה הנך דאיתנהו בכל שתא ושתא קא חשיב דליתא בכל שתא ושתא לא קא חשיב שיהיו אסורין ג׳ ימים לפניהן ומשמע דאם היו עושין אותו איד בכל שנה היה אסור ג׳ ימים לפניהן אע״פ שלא החזיקוהו ע״ש אלוה שלהם אלא ע״ש ממשלת עשו על יעקב: ומ״ש דבעינן שיהא יום קבוע לכל שם (דף ח׳) במשנה יום תגלחת זקנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד ופי׳ רש״י יום תגלחת זקנו וכו׳ שאין זמן קבוע לרבים אלא כל אחד ואחד כשמגלח עושה יום איד וכו׳ ובכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו ולא לאחריו דלא חשיבי כולי האי עכ״ל. ולא ידעתי לאיזה צורך הביא ב״י כאן הך סוגיא דאמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ודפריך עלה מחגא דטייעי דלא נלמד ממנו לדינים אלו שכתב כאן לפי שאינו ענין למ״ש רבינו כאן והדבר פשוט כדפרי׳.
(ג) ומ״ש ואפי׳ יום גינוסיא של מלכי עכו״ם פי׳ יום שהעמידו מלך משנה שם. וכתב הר״ר ירוחם פירוש יום תגלחת זקנו ובלוריתו ושעלה מן הים ושיצא מבית האסורים מיירי במלך אבל שאר עכו״ם אינם עושים איד באלו וגם אותו איש ואותו יום קאי אכולהו מתגלחת זקנו ואילך כי אינו נראה שיעשו כל בני מלכותו יום איד ביום שמגלח המלך זקנו עכ״ל. משמע דס״ל דבשאר עכו״ם אינו חשוב איד ומותר לתת ולשאת עמו אבל בש״ע החמיר אף בשאר עכו״ם שאינו מלך:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(ז) עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה הוּא חַג לְעַצְמוֹ וּמוֹדֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְקַלְּסָהּ, בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ, וְיוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, וְיוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְיוֹם שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ יוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהעודהכל
(יג) שם במשנה
(ו) אינו אסור כו׳ – כיון שאינו יום קבוע לכל.
(ו) האיש – כיון שאינו יום קבוע לכל. ש״ך:
(י) עובד כוכבים כו׳ – לשון הרמב״ם ומפרש דמיום הלידה למטה קאי אינו אסור כו׳ אבל הראב״ד והרא״ש כ׳ דמיום תגלחת כו׳ וראיה ממש״ש בגמ׳ א״א נמי תנינא דקתני יום כו׳ ועוד כ׳ דכולהו אשר קאי מדקתני בסיפא ועובד כוכבים שעשה כו׳ מכלל דעד השתא בשר איירי ושם ס׳ ב׳ דדמי ליה כו׳ ול״ק דהוי יום אידו:
(יא) שעושה כו׳ – משמע דוקא אותו היום באותו שנה בלבד ובירושלמי והביאו הר״ן איבעיא להו בזה ופ׳ לקולא וז״ש שעושה ול״ק שעשה כו׳:
אבל אם אינו יום קבוע לכל כיום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מהים שעושין אותו יום איד אינו אסור אלא באותו היום ועם אותן שעושין אותו איד באותו היום.
(ז) ומה שכתב אבל אם אינו יום קבוע לכל כיום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מן הים וכו׳ ג״ז משנה שם יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש ומפרש בגמרא דקתני אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו וקתני אותו האיש לאפוקי משועבדיו וכתב הר״ן בעו בירושלמי אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה ולא פשטוה. [בדק הבית: וכתב רבינו ירוחם פי׳ יום תגלחת זקנו ובלוריתו ושעלה מן הים ושיצא מבית האסורים מיירי במלך אבל שאר עכו״ם אינם עושים איד באלו וגם אותו איש ואותו יום קאי אכולהו אתגלחת זקנו ואילך כי אינו נראה שיעשו כל בני מלכותו יום איד ביום שמגלח המלך זקנו עכ״ל:]
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ד) אבל אם אינו יום קבוני׳ לכל כו׳ שעושין אותו יום איד פי׳ כל אחד בפני עצמו ביום שגלח וקנו או בלוריתו או שעלה מן הים או מבית האסורין:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישההכל
 
(ח) אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִים בּוֹ בִּלְבַד, אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵם אֵינָם מוֹדִים בּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חעודהכל
(יד) שם בגמרא וכרבי יוחנן דתניא כוותיה
(יב) ומשמרין אותו – ר״ן שכ״מ בתוספתא:
(ליקוט) ומשמרין כו׳ – בתוספתא עיר א׳ עושה ועיר א׳ אינה עושה משפחה א׳ עושה משפחה א׳ אינה עושה העושין אסורין ושאינן עושין מותרין קלנדא אע״פ שהכל עושין אותה אינה אסורה אלא לפולחין בלבד (ע״כ):
אבל עם אחרים מותר ואפילו הן משועבדים לאותן שעושין איד בו ביום ואפילו באיד קבוע אין איסור אלא באותו העיר שהאיד בתוכה אבל חוצה לה אפילו הסמוכין לה מאד מותר לשאת ולתת עמהם ואפילו הן משועבדים לה.
(ח) ומה שכתב ואפילו באיד קבוע אין איסור אלא באותו העיר שהאיד בתוכה אבל חוצה לה אפי׳ הסמוכים לה מאד מותר לשאת ולתת ואפי׳ הם משועבדים לה שם בעי רב מתנא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה אותן עיירות אסורות או מותרות ריב״ל אמר לכל אסורה ר׳ יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה והלכתא כר׳ יוחנן דתניא כוותיה ופירש״י כל עיירות הסמוכות לה יודעים אנו שהם משתעבדות ליתן להם מס להביא להם כל צרכיהם והר״ן כתב דמשמע בתוספתא שאע״פ שאותם עיירות עושות עמה מותרות לפי שאין עושות אותם אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודו:
ומה שדקדק רבינו לכתוב אפי׳ הסמוכה לה מאד נראה שהוא נלמד ממה ששנינו שם (יא:) עיר שיש בה אליל חוצה לה מותר היתה אליל חוצה לה תוכה מותר. ופירש״י עיר שיש בה אליל שיום חג לבני העיר לאליל שבעיר מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה אליל שכן מנהגם זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום חג של אלו אינו כיום חג של אלו היה חוצה לה אליל והיו עובדים ליראה שלהם תוכה מותר שאין בני העיר עובדין לאותה יראה ע״כ וחוצה לה משמע שהם במגרש ואפ״ה אין נגררים אלו אחר אלו וכן משמע ממה שאמרו בגמרא ה״ד חוצה לה כגון עטלוזא של עזה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) ואפי׳ באיד קבוע כו׳ אבל חוצה לה אפילו הסמוכין לה מאוד מותר כו׳ כתב ב״י ומשמע מפירש״י דהיינו שיודעין שחוצה אין עושין אותו האיד והר״ן כתב דמשמע בתוס׳ דגם חוצה עושין האיד מותרין אם אינם עושין האיד אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודי עכ״ל ב״י וכ״כ ד״מ ונלע״ד דדעת רבינו בדעת הר״ן מדכתב אפי׳ באיד קבוע וכבר כתב דלא מקרי איד קבוע אלא שהחזיקו בו הכל ולכאורה היה נלע״ד דלא אסרו אלא בעיר שהאליל בתוכו דאזלי ומודי מיד:
(ה) ואפילו הן משועבדין כו׳ פירוש אותן האחרים וכתב הר״ן אפילו הן עושין עמהן מותרין לפי שאין עושין אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודי.
(ו) ואפי׳ באיד קבוע כו׳ אבל חוצה לה כו׳ מותר פי׳ אף על פי שגם חוצה לה עושין האיד מותרין אם אין עושין אלא מיראת המלך וכמו שהוכחתי בדרישה:
(ד) ומ״ש אבל עם אחרים מותר ואפילו הן משועבדין וכו׳ (שם דף ח׳) פליגי בה ריב״ל ורבי יוחנן בקלנד״א שהוא איד קבוע והלכה כרבי יוחנן דתניא כוותיה אין אסורה אלא לעובדיה בלבד:
(ה) ומ״ש אבל חוצה לה אפי׳ הסמוכים לה מאד וכו׳. משנה שם סוף (דף י״א) עיר שיש בה אליל חוצה לה מותר ה״ד חוצה לה אמר ר״ל משום ר׳ חנינא כגון עטלוזא של עז ופי׳ רש״י שוק של בהמות דסמוכה לעיר מאד עכ״ל:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חהכל
 
(ט) אָסוּר לִכָּנֵס לְבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ וְלִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּחוּץ, מֻתָּר; אֲבָל יֹאמַר לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהב״חעודהכל
(טו) ברייתא גיטין דף ס״ב
(ז) שלום – כתוב בבדק הבית בשם א״ח בשם הר״ם דוק׳ שלום שהוא שמו של הקב״ה אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא עכ״ל וכן משמע קצת בפרש״י ומכל מקום צ״ע קצת דבש״ס גבי מקדים ויהיב שלמא וגבי שלמא למר לא משמע לכאורה הכי ושמא שלמא הוי בכלל שלום.
אסור ליכנס לבית הגוי ביום אידו וליתן לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש.
(כא) אסור ליכנס לבית העכו״ם ביום חגו וליתן לו שלום מצאו בחוץ וכו׳ ברייתא בס״פ הניזקין (גיטין סב.):
[בדק הבית: וכתוב בא״ה בשם הר״ם דדוקא שלום שהוא שמו של הקב״ה אסור לכפול אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא:]
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יז) אסור ליכנס לבית עכו״ם וכו׳ דכיון דאחשביה כולי האי דנכנס לביתו דילמא אזיל ומודה אבל בשוק דלא אחשביה לא חיישינן דילמא אזיל ומודה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהש״ךטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהב״חהכל
 
(י) אָסוּר לִכְפֹּל לוֹ שָׁלוֹם לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ טוֹב לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְחִיל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְיִצְטָרֵךְ לִכְפֹּל לוֹ שָׁלוֹם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהעודהכל
(טז) שם מימרא דרב דימי
(ו) לפיכך טוב להקדים לו – לכאורה קשה על זה ממה שמצינו בריב״ז מעול׳ לא הקדימו אדם שלום ואפילו עובד כוכבים בשוק מאי אפילו הא עיקר הדין כך הוא שצריך להקדים שלא יצטרך להכפיל ויש לומר דשם מיירי בעובד כוכבים שאינו מכירו מעולם כמו שמרמז על זה לשון בשוק ולא מסתבר שישאל בשלומו ויצטרך לכפול ואפילו הכא פתח הוא בשלומו שהיה מתיירא שמא יזדמן שיתן לו העובד כוכבים שלום תחלה וכאן מיירי במכירו ועל כן הוא מן הדין. שוב ראיתי בסמ״ק סימן קל״ג וז״ל ואסור לכפול להם שלום ודוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא או ברכה בלשון שם אבל ברכה אחרת אין קפידא עכ״ל ודבר זה לא הביאו ב״י ולפ״ז ניחא דאותו ששבחוהו שהקדים שלום לעובד כוכבים בשוק היינו אפי׳ בלשון ברכה אחרת ודבר זה נכון.
(ח) לעולם – כלומר אפי׳ שלא ביום חגו.
(ז) להקדים – כתב הט״ז לכאורה קשה מה שמצינו בש״ס בריב״ז שמעולם לא הקדימו אדם בשלום אפילו עובד כוכבים בשוק מאי רבותא דריב״ז הא דינא כך הוא שוב ראיתי בסמ״ק וז״ל ודוקא שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא או ברכה בלשון שם אבל ברכה אחרת אין קפידא ע״כ ולפי זה ניחא האי דריב״ז שהקדים שלום לעובד כוכבים בשוק היינו אפילו בלשון ברכה אחרת ודבר זה נכון עכ״ל:
(יג) לפיכך טוב כו׳ – שם ר״ח מקדים כו׳ ופי׳ הרשב״א והר״ן וטור כדי שלא כו׳:
ואסור לכפול לו שלום לעולם לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל הגוי ויצטרך לכפול לו.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ו) ואסור לכפול לו שלום לעולם לפיכך טוב כו׳ ויצטרך לכפול לו ז״ל הגמ׳ ס״פ הניזקין אין כופלין שלום לעכו״ם רב חסדא מקדים ויהיב שלמא רב כהנא אמר שלמא למר ופירש״י אין כופלין שלום לעכו״ם דהא דנותנין שלום לעכו״ם מפני דרכי שלום הוא דשרי ובחדא מינייהו סגי למימר להו ופי׳ הר״ן מקדים להו שלום כדי שלא יצטרך לכופלו אם ישאלו שלום תחילה. שלמא למר פירש״י ור״ן שלא היה בלבו לברכו אלא לבו היה לרבו וכתבו התוס׳ וצ״ע שלא יהא בזה כמו גניבת דעת ועל חנם פי׳ כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום עכ״ל תוס׳ ושם רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא כו׳ עד אזיל לגבייהו א״ל שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי א״ל מנא לך דכפלינן שלמא למלכא א״ל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שכופלין שלום למלך שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך עכ״ל הגמ׳. והנה מכאן דכפילת שלום הוא מה שאנו עונין אחר הנותן לחבירו. שלום עליך שלום וכמו שהשיב אבישי לדוד שלום לך שלום לך. ומה שאמר עוד ושלום לעוזריך בזה לא נתן שלום לדוד אלא השיבו תשובה על מה ששאלו דוד דכתיב לעיל מיניה (בדברי הימים א׳ סימן י״ב {עד כאן המגיה}) ויצא דוד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לזרני כו׳ והשיב לו ע״ז ושלום לעוזריך ואפשר שכמו ששם היה כפילת השלום בתשובת אבישי לדוד שאמר לו תחילה אם לשלום באתם מזה למדו שבחזרת השלום כופלין ולא בשאילת שלום תחילה. אלא שקשה שהרי שם בגמרא אמרו מנין שכופלין שלום למלך משמת דוקא למלך וגם משמע דהכפל הוא בשאלה כמי שהיה כופל גניבא בשאלת השלום לרב הונא ולרב כהנא שוב ראיתי בחכמת שלמה ומצאתי שכתב אהא דאמרינן שם בגמרא שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי ז״ל בי״ס גורסין שלמא למר שלמא למר ופי׳ בגליון לכל א׳ היה אומר כן ולא שהיה כופל עכ״ל. גם י״ל דהיינו מעליותא דמלך דאפילו בשאלה צריך להכפיל לו שלום וה״ה לרבנים הנקראים מלכים כדאיתא שם אבל לשאר כל אדם אין כופלין להם כ״א בחזרה שאז הסברא נותנת להכפיל לו שלום ע״ד שאנו אומרים למי שנותן לחבירו צפרא טבא הואי משיב לו שנה טובה. אבל מ״מ אין כוונת הגמרא והפוסקים לזה שאין מה שמשיבין שנה טובה נקרא כפילת שלום גם ל׳ תשובה זו משתנה בין בני אדם לפי הזמן ולפי המקום שקצתם אינם משיבין שנה טובה. לכן נראה שכמו ששאלת המלך בכפל הוא מה שאומרים שלמא עליך מלכא ב״פ כנ״ל בגניבא כן וע״ד זה הוא מן הדין להשיב לכל אדם בכפל שלום עליך שלום עליך ומנהגינו גם כן שמשיבין שלום עליך שלום. והיותר נראה דגם דברי אבישי לדוד לא היה בל׳ תשובה לחוד כי מ״ש לו בראשונה שלום שלום לך היה התחלה לשאלת שלום ולבסוף השיבו לו על שאלתו אם לשלום באתם והשיב לו ושלום לעוזריך ובזה עדיפות במלכים שכופלין להן שלום בתחילה משא״כ כל אדם שהמתחיל נותן לחבירו פ״א שלום וחבירו נותן לו שלום פעמיים. כי המתחיל ואומר לחבירו שלום עליך אינו ל׳ שאלה עד שתאמר שחבירו משיב לו שלום עלי וחוזר ונותן לו שלום דא״כ למה נותן לו שלום אלא הו״ל גם כן לשואלו בשלומו וא״ל שכן הוא באמת שחוזר ושואלו דהא אינו חוזר ומשיב לו חבירו השואלו תחילה ועוד דא״כ הול״ל השלום עליך בה״א אלא אין כאן שאלה ותשובה כלל אלא המתחיל אומר לו שלום עליך ר״ל מברכו בהשלום והוא מכפיל לו בשלום ואומר שלום עליך ועוד שלום וק״ל:
(טז) ואסור לכפול לו שלום פי׳ אפילו שלא ביום האיד דהא דנותנין שלום לעכו״ם מפני דרכי שלום הוא דשרי ובחדא זימנא סגי עד״ר:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהפרישההכל
 
(יא) עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַהוֹלְכִים לְחַגָּם לְמֵרָחוֹק, בַּהֲלִיכָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִים מֻתָּרִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִים שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ שָׁם, בַּהֲלִיכָה מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ; וּבַחֲזָרָה, אָסוּר. וְאִם יִשְׂרָאֵל מוּמָר (לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) הוּא, גַּם בַּהֲלִיכָה אָסוּר.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(יז) משנה עבודת כוכבים דף כ״ט
(יח) אוקימתא דריש לקיש שם דף ל״ג
(יט) מימרא דשמואל שם דף ל״ג ומפרש טעמא דלמא הדר ביה ובחזרם אסור כיון דאביק (פי׳ עניבה וקשירה) בה מהדר הדר ואזיל
(כ) ברייתא שם וכשינויא דרב אשי דף ל״ג
(ז) לחגם למרחוק – נראה דלרבותא קאמר למרחוק דאפילו בהליכה אסור.
(ח) והבאים מותרים – דמאי דהוה הוה אבל בישראל כיון דאביק ביה גרע טפי ואסור בחזרה אבל בהליכה אפשר שיחזור אא״כ הוא מומר.
(ט) מותרין – דמאי דהוה הוה.
(י) מותר – דלמא הדר ביה.
(יא) ובחזרה אסור – דכיון שהורגל עמהם ודאי דעתו לחזור.
(ח) והבאים – דמאי דהוה הוי אבל בישראל כיון דאביק ביה גרע טפי ואסור בחזרה אבל בהליכה אפשר שיחזור אא״כ הוי מומר עכ״ל הט״ז.
גוי ההולך לתרפות פי׳ לטעות למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר.
ואם נקשרים חבורות חבורות יחד אף בחזרה אסור שניכר הדבר שדעתו לחזור שם וישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר לשאת ולתת עמו ובחזרה אסור ואם ישראל משומד הוא בין בהליכה בין בחזרה אסור.
(כב) עכו״ם ההולך לתרפות פי׳ לטעות למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמו ובחזרה מותר משנה פ׳ אין מעמידין (עבודה זרה כט:) ומפרש בגמ׳ דהיינו טעמא דבהליכה אסור משום דאזיל ומודי ובחזרה מותר דמאי דהוה הוה:
(כג) ומה שכתב ואם נקשרים תבורות חבורות יחד אף בחזרה אסור וכו׳ שם בגמרא (לג.) הבאים מותרים אמר ר״ל לא שנו אלא שאין קשורים זה בזה אבל קשורים זה בזה אימור דעתו לחזור ופירש״י קשורים שחוזרים חבורה חבורה יחד ולא בד בבד:
(כד) וישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר וכו׳ גם זה שם ומפרש טעמא דבהליכה מותר דילמא הדר ביה ולא אזיל בחזרה אסור כיון דאביק בה מהדר הדר ואזיל:
(כה) ומה שכתב ואם ישראל מומר הוא גם בהליכה אסור גז״ש וטעמא משום דכיון דמומר הוא ודאי אזיל:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יז) עכו״ם ההולך לתרפות ז״ל התוס׳ פי׳ הר״ר שמעיה מקום טינופת כמו בית התורפה ובירושלמי מפרש לשון תרפים ולפי׳ הללו לא הו״ל לרבינו (אבל גם רש״י ד׳ כ״ט ע״ב פי׳ לטעות עכ״ה) לפרש לטעות:
(יח) לטעות למרחוק בגמ׳ לא כתב האי למרחוק ואפשר דכתבו רבינו משום שכן משמע ל׳ ההולך לתרפות או י״ל דכיון שהולך למרחוק ואדוק בו כ״כ אזיל ומודה משא״כ בקרוב דכיון שמיירי שלא ביום אידם מותר אבל דוחק לומר דבקרוב אפילו בחזרה אסור דיחזור לשם ויודה דאם כן הו״ל לפרושי ואחר כך מצאתי שגם רש״י כתב לשון למרחוק:
(יט) ובחזרה מותר מאי דהוה הוה גמרא מ״ו:
(כ) ואם נקשרים חבורות חבורות פירש״י שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד:
(כא) בהליכה מותר לשאת ולתת עמו דדילמא הרי ביה ולא אזיל דאכתי ליכא למחשדיה ובחזרה אסור דשמא הדר ואזיל ולא אמרינן גבי מאי דהוה הוה כמו גבי עכו״ם דכיון דאדיק ביה הדר ואזיל מ״ו:
(כב) ואם ישראל מומר הוא אפילו בחזרה אסור כיון דמומר הוא ודאי אזיל לשם ומודה:
(יח) עכו״ם ההולך לתרפות וכו׳ משנה פא״מ (דף כ״ט) ובגמ׳ (דף ל״ב) מחלק בין עכו״ם לישראל ובין ישראל מומר ובין קשורין לאינן קשורין וכמ״ש רבינו והדבר פשוט דלרש״י הוי הטעם דאזיל ומודה ובין למכור או ליקח אסור ולפר״ת אין איסור אלא למכור דבר הראוי לתקרובת אליל כדלעיל ומה שקשה מגירסתינו לפירוש ר״ת כתבתי לעיל בסמוך:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(יב) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב אֱלִילִים, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּיוֹם חַגָּם וּלְהַלְווֹתָם וְכָל שְׁאָר דְּבָרִים. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים הַמָּעוֹת לַכֹּהֲנִים, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם תִּקְרֹבֶת אוֹ נוֹי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בּוֹ; וְעוֹד דְּאִית בָּזֶה מִשּׁוּם אֵיבָה אִם נִפְרֹשׁ עַצְמֵנוּ מֵהֶם בְּיוֹם חַגָּם, וְאָנוּ שְׁרוּיִם בֵּינֵיהֶם וּצְרִיכִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם כָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן אִם נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָם שְׂמֵחִים בְּיוֹם חַגָּם, יִשְׂמַח עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה דְּהָוֵי כְּמַחֲנִיף לָהֶם (הַכֹּל בַּטּוּר). וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִלִּשְׂמֹחַ עִמָּהֶם אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֵיבָה בַּדָּבָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ״ן). וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּיוֹם [ח׳ שֶׁאַחַר נִיטֶל שֶׁקוֹרְאִים ניי׳ יֹאר] אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָן אִם יַגִּיעַ לָהֶם דּוֹרוֹן בֶּחָג הַהוּא, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ מִבָּעֶרֶב; וְאִם לֹא, יִשְׁלַח לוֹ בֶּחָג עַצְמוֹ (ת״ה סִימָן קצ״ה).}
באר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(כא) טור בשם הרשב״ם וכ״כ התוס׳ בריש המסכתא
(יב) אבל בזמן הזה כו׳ – ומ״מ מה שנזכר בסעיף ט׳ אסור גם האידנא. ב״ח וע״ש.
(יג) מבערב – דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והורגל כבר דמאי דהוה הוה וכ״ש בזמן הזה דלא שכיחא כולי האי דאזלי ומודי. שם.
(ט) בזמן הזה – ומה שנזכר בסעיף ט׳ איך דינא האידנא עיין ב״ח:
(יד) י״א כו׳ ואפי׳ כו׳ – תוס׳ ב׳ א׳ ד״ה אסור כו׳:
(ליקוט) י״א כו׳ – תוס׳ שם ד״ה אסור כו׳ ואינה דבר שבמנין מדקאמר שמואל בגולה כו׳ וטעמא דאין אדוקין כולי האי שם. סה״ת ור״נ ורא״ש וש״פ (ע״כ):
(טו) (ליקוט) ועוד דאית כו׳ ומ״מ כו׳ – וכמש״ל ס״ח וכן עובדי כוכבים כו׳ ודוקא היכא דאית ליה לאשתמוטי הלא״ה מותר לגמרי כמ״ש (כ״ו א׳) דאפי׳ אולודי בשבת ואונוקי בשכר היה מותר משום איבה אי לאו דאית ליה לאשתמוטי ואולודי בחול שרי משום איבה משום דל״ל לאשתמוטי. הר״נ וכ׳ וז״ש לא אשקליה ה״ל איבה וכמ״ש בתוספתא וירושלמי וכמש״ו (ע״כ):
(טז) ולכן כו׳ – תוספתא וירושלמי הביאו תוס׳ שם:
(יז) ומ״מ בעל כו׳ – ירושלמי גרדאי שאילון לר׳ אמי יום משתה של עובדי כוכבים מהו סבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום א״ל רבא והא תני ר״ח יום משתה של עובדי כוכבים אסור א״ר מנא לולי רבא היה מתיר עבודת כוכבים שלהם וברוך שהרחקנו מהם. דכל היכא דאיכא לאשתמוטי לא שרינן כדי להחניף להם. הרמב״ן והר״ן [כמש״ש (כ״ו א׳) סבר כו׳ סבר כו׳]:
והאידנא כתב הרשב״ם בשם רש״י שהכל מותר דלאו עובדי עבודה זרה הם ולא אזלי ומודי.
ואע״ג דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותן שאין כהניהם קונין מהם לא תקרובות אלו ולא נויה אלא אוכלים ושותין אותם ועוד כיון שעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה ואם היינו פורשים מהם ביום אידם היה לנו איבה לכך שרי והכי תניא בתוספתא בד״א בגוי שאינו מכירו אבל אם מכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם.
(כו) והאידנא כתב הרמב״ן בשם רש״י שהכל מותר כלומר כל מה שנזכר בסימן זה לאיסור האידנא מותר וטעמא משום דלאו עובדי אליל הם כלומ׳ דאינם יודעים בטיב אליל ע״כ וכדאמרינן בפ״ק דחולין (יג:) עכו״ם שבח״ל לאו עובדי אליל הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אזלי ומודו:
(כז) ואע״ג דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותם וכו׳ עד סוף הסימן כ״כ שם התוס׳ והרא״ש וכ״כ הר״ן בשם סה״ת ומיהו כתב הר״ן ואעפ״כ בעל נפש ימעט וכן כתב הרמב״ן ז״ל והביא ראיה מהירושלמי:
[בדק הבית: ובת״ה כתב בסי׳ קצ״ה לענין לשלוח דורון בזה״ז ביום שלפני אידם או ביום שלאחריו:]
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(כג) כתב הרשב״ם בשם רש״י שהכל מותר פי׳ כל מה שנזכר בסי׳ זה.
(כד) דלאו עובדי אלילים הם ר״ל שאינו יודעין בטיב אליל כדאמרינן עכו״ם שבח״ל לאו עובדי אלול הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ב״י:
(יט) ומ״ש והאידנא כתב רשב״ם בשם רש״י וכו׳ כ״כ בסה״ת ובסמ״ג והגהת מיימוני שכתב רשב״ם בשם רש״י וכ״כ הרא״ש רפ״ק וז״ל ב״י כל מה שנזכר בסימן זה לאיסור האידנא מותר וכו׳ עכ״ל ומ״מ צ״ע בהא דאסור ליכנס לביתו של עכו״ם ביום אידו וליתן לו שלום אי שרי האידנא דאע״ג דרבא אמטי ליה בעצמו קורבנא לבר ששך וכו׳ דנכנס לביתו ואשכחיה דיתיב עד צוואריה בוורדא וכו׳ התם שאני דידע ביה בודאי דלא פלח לאליל אבל האידנא דאינו ודאי אלא מחזקינן להו דאינן יודעין בטיב אליל כל כך אע״ג דאם היינו פורשין מהם שלא לישא וליתן עמהם ביום אידם כשהעכו״ם צריך ליהודי לישא וליתן עמו ודאי היה לנו איבה מ״מ אין איבה במאי דלא נכנס לביתו ליתן לו שלום ודוקא בנכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם אבל אין לו ליכנס לכתחילה לעיר כדי לשמוח עמהם כל שכן ליכנס לביתו לכתחילה ליתן לו שלום כנ״ל:
באר הגולהש״ךבאר היטבביאור הגר״אטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×