(א) שלשה ימים לפני אידיהן כו׳ ואם נמשך האיד שלשה ימים או ארבע ימים כו׳ חשוב הכל כיום אחד ז״ל הגמ׳ בפ״ק דע״א דף ו׳ ע״א איבעיא להו הן ואידיהן או דילמא הן בלא אידיהן. ופירש״י הן ואידיהן ג׳ ימים דחשיב במתני׳ עם יום האיד או ג׳ ימים לבד מיום האיד וקאמר שם ת״ש ואנו הן אידיהן של עכו״ם קלנד״א כו׳ ואמר רב חנן בר רבא קלנדא שמונה ימים כו׳ ואי ס״ד הן ואידיהן עשרה הו״ל למיתני ומשני תנא כוליה קלנדא חד יומא קחשיב ליה והמסקנא שם הוא דהן ולא אידיהן קאמר ע״כ ואם כן הייתי אומר כדס״ד מעיקרא דעת המקשן קמ״ל דלא וכמ״ש בפרישה:

(ג) הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם כו׳ כתבתי בפרישה דהיינו אפילו בדבר שאינו ראוי להקרבה כו׳ ע״ש כדאיתא התם להדיא אם לא שיש לו כבר מאותו המין אינו אסור משום לפני עור וגומר כדאיתא התם והתוספות כתבו דאף בלקנות מהם שייך לפני עור וגו׳ דשמא מן הדמים יקנה תקרובת אליל ולפ״ז לא שרי לקנות מהם אף דבר המתקיים כ״א בעכו״ם ידוע שיש לו מעות הרבה זולת זה ולדעת ר״ת דלא שייך כלל במקח וממכר אזיל ומודה א״ל שקונה מהן דבר שאינו ראוי להתקיים לפי שאז שמח מאד במכירתו ומ״ה אינו אסור למכור להם אלא מיני תקרובות ומשום לפני עור וגו׳ ולדעת ר״ת אפילו יש לו כבר מאותו המין גם כן אסור ע״ש באשר״י ותמצא שם מבואר יפה עכ״ל מ״ו:

(ד) ור״ת פי׳ כו׳ אלא משום שקונה לצורך אליל והא דקתני מתניתין דג׳ ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהן כתב ר״ת בהדיא דמיירי במוכר להם צורכי אליל דוקא וה״פ אסור לשאת מהם המעות וליתן להם חילופיהן אלא כיון דקתני בברייתא אין לוקחין מהם כתב הרא״ש דמיירי בדבר שאינו מתקיים ונ״ל הא דסתם רבינו בפי׳ ר״ת (ולא כתב דאיירי מתני׳ במוכר להם צורכי אליל או קונה דבר שאינו מתקיים {עד כאן המגיה}) משום דאפשר דס״ל דלשאת דמתני׳ מיירי שקונה מהם דבר שאינו מתקיים אלא שא״כ קשה דלא הוה פי׳ דלשאת דומיא דלתת דמיירי דוקא בדבר הצריך להן לתקרובות אבל לפי׳ ר״ת ניחא וק״ל:

(ה) ואם א״א לו שלא יקבלנו כו׳ יקבלנו ממנו ולא יהנה כו׳ ז״ל ב״י יש לתמוה על רבינו והרמב״ם שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פי׳ שצריך לאבדו בפניו כדאיתא בגמ׳ שצריך לזרוק לפני הנכרי לבור או למקום האבוד כלאחר יד ופירש״י כלאחר יד שלא יבין שמדעתו השליכו וכיון שרואה שנאבד ממנו לא ישמח וכ״פ ב״י בש״ע ע״ש ויש ליישב דמש״ר ואם א״א לו שלא יקבלנו ר״ל שגם להשמט ממנו להשליכו א״א לו אלא הנכרי עומד עליו עד שיקבלנו ויהנה ממנו וק״ל.

(ב) ואפי׳ באיד קבוע כו׳ אבל חוצה לה אפילו הסמוכין לה מאוד מותר כו׳ כתב ב״י ומשמע מפירש״י דהיינו שיודעין שחוצה אין עושין אותו האיד והר״ן כתב דמשמע בתוס׳ דגם חוצה עושין האיד מותרין אם אינם עושין האיד אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודי עכ״ל ב״י וכ״כ ד״מ ונלע״ד דדעת רבינו בדעת הר״ן מדכתב אפי׳ באיד קבוע וכבר כתב דלא מקרי איד קבוע אלא שהחזיקו בו הכל ולכאורה היה נלע״ד דלא אסרו אלא בעיר שהאליל בתוכו דאזלי ומודי מיד:

(ו) ואסור לכפול לו שלום לעולם לפיכך טוב כו׳ ויצטרך לכפול לו ז״ל הגמ׳ ס״פ הניזקין אין כופלין שלום לעכו״ם רב חסדא מקדים ויהיב שלמא רב כהנא אמר שלמא למר ופירש״י אין כופלין שלום לעכו״ם דהא דנותנין שלום לעכו״ם מפני דרכי שלום הוא דשרי ובחדא מינייהו סגי למימר להו ופי׳ הר״ן מקדים להו שלום כדי שלא יצטרך לכופלו אם ישאלו שלום תחילה. שלמא למר פירש״י ור״ן שלא היה בלבו לברכו אלא לבו היה לרבו וכתבו התוס׳ וצ״ע שלא יהא בזה כמו גניבת דעת ועל חנם פי׳ כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום עכ״ל תוס׳ ושם רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא כו׳ עד אזיל לגבייהו א״ל שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי א״ל מנא לך דכפלינן שלמא למלכא א״ל דאמר רב יהודה אמר רב מניין שכופלין שלום למלך שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך עכ״ל הגמ׳. והנה מכאן דכפילת שלום הוא מה שאנו עונין אחר הנותן לחבירו. שלום עליך שלום וכמו שהשיב אבישי לדוד שלום לך שלום לך. ומה שאמר עוד ושלום לעוזריך בזה לא נתן שלום לדוד אלא השיבו תשובה על מה ששאלו דוד דכתיב לעיל מיניה (בדברי הימים א׳ סימן י״ב {עד כאן המגיה}) ויצא דוד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לזרני כו׳ והשיב לו ע״ז ושלום לעוזריך ואפשר שכמו ששם היה כפילת השלום בתשובת אבישי לדוד שאמר לו תחילה אם לשלום באתם מזה למדו שבחזרת השלום כופלין ולא בשאילת שלום תחילה. אלא שקשה שהרי שם בגמרא אמרו מנין שכופלין שלום למלך משמת דוקא למלך וגם משמע דהכפל הוא בשאלה כמי שהיה כופל גניבא בשאלת השלום לרב הונא ולרב כהנא שוב ראיתי בחכמת שלמה ומצאתי שכתב אהא דאמרינן שם בגמרא שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי ז״ל בי״ס גורסין שלמא למר שלמא למר ופי׳ בגליון לכל א׳ היה אומר כן ולא שהיה כופל עכ״ל. גם י״ל דהיינו מעליותא דמלך דאפילו בשאלה צריך להכפיל לו שלום וה״ה לרבנים הנקראים מלכים כדאיתא שם אבל לשאר כל אדם אין כופלין להם כ״א בחזרה שאז הסברא נותנת להכפיל לו שלום ע״ד שאנו אומרים למי שנותן לחבירו צפרא טבא הואי משיב לו שנה טובה. אבל מ״מ אין כוונת הגמרא והפוסקים לזה שאין מה שמשיבין שנה טובה נקרא כפילת שלום גם ל׳ תשובה זו משתנה בין בני אדם לפי הזמן ולפי המקום שקצתם אינם משיבין שנה טובה. לכן נראה שכמו ששאלת המלך בכפל הוא מה שאומרים שלמא עליך מלכא ב״פ כנ״ל בגניבא כן וע״ד זה הוא מן הדין להשיב לכל אדם בכפל שלום עליך שלום עליך ומנהגינו גם כן שמשיבין שלום עליך שלום. והיותר נראה דגם דברי אבישי לדוד לא היה בל׳ תשובה לחוד כי מ״ש לו בראשונה שלום שלום לך היה התחלה לשאלת שלום ולבסוף השיבו לו על שאלתו אם לשלום באתם והשיב לו ושלום לעוזריך ובזה עדיפות במלכים שכופלין להן שלום בתחילה משא״כ כל אדם שהמתחיל נותן לחבירו פ״א שלום וחבירו נותן לו שלום פעמיים. כי המתחיל ואומר לחבירו שלום עליך אינו ל׳ שאלה עד שתאמר שחבירו משיב לו שלום עלי וחוזר ונותן לו שלום דא״כ למה נותן לו שלום אלא הו״ל גם כן לשואלו בשלומו וא״ל שכן הוא באמת שחוזר ושואלו דהא אינו חוזר ומשיב לו חבירו השואלו תחילה ועוד דא״כ הול״ל השלום עליך בה״א אלא אין כאן שאלה ותשובה כלל אלא המתחיל אומר לו שלום עליך ר״ל מברכו בהשלום והוא מכפיל לו בשלום ואומר שלום עליך ועוד שלום וק״ל: